דרומה נ' ביטוח חקלאי אג"ש מרכזית בע"מ

פסק דין

התובעת, ילידת 22.9.81, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 8.7.08. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לשאת בנזקי התובעת.

ד"ר מיכל עמית כהן מונתה מומחית רפואית בתחום האורטופדיה. בחוות הדעת היא כתבה כי התובעת התלוננה על כאבי גב תחתון, עקצוצים ברגליים וקושי בפעילות ספורט למעט שחייה. בבדיקה הקלינית מצאה המומחית הגבלה קלה מאוד בכיפוף של עמוד השדרה המתני. הצילומים שנערכו היו תקינים. בפרק הסיכום והמסקנות המומחית כתבה כי מנגנון התאונה מתאים לחבלה מתנית אך אין דיווח על כאבים באיזור זה בעת הבדיקה במיון בסמוך לתאונה אלא ההתייחסות היא רק ביום 15.7.08. המומחית הגיעה למסקנה כי אין בסיס מספיק לקביעת נכות צמיתה. הנכות הזמנית שנקבעה הועמדה על 100% למשך שלושה שבועות ו- 50% למשך שלושה שבועות נוספים.

המומחית זומנה לחקירה על חוות דעתה, שנשענה בין היתר על אותה אמירה – כי לא נמצא בסיס מספיק לקביעת נכות צמיתה. היא הסבירה כי אכן מצאה הגבלת תנועה קלה מאוד באחת התנועות ולכן לא סברה שאין לתובעת 'כלום' אלא משהו מאוד 'גבולי'. המומחית הבהירה כי אין בחומר עדות לתלונות על כאבים או טיפול לאחר חלוף חצי שנה והמסקנה שהיא הסיקה מכך היא שכל היותר מדובר בהחמרה חולפת. בנוסף עמדה המומחית על כך שלדעתה אין קשר בין המצב הנוכחי לבין התאונה שכן עברה הרפואי של התובעת כולל ארבעה אירועים קודמים שבהם התלוננה על הגב התחתון– בזמן הצבא בשנת 2000 ובשנת 2005. המומחית סברה כי מצבה של התובעת חזר להיות לאחר אותה תקופה של חצי שנה כפי שהיה לפני התאונה.

בא כוח התובעת ביקש שלא לקבל את חוות הדעת ממספר טעמים: ראשית, הוא הפנה להתלבטות שהייתה מנת חלקה של המומחית בשאלה האם יש לקבוע לתובעת נכות והציע כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתה של המומחית ויקבע נכות מותאמת של כ- 5%; שנית – הוא הפנה לכך שהמומחית נתנה משקל יתר לעבר הרפואי מקום בו מדובר ברישומים בודדים (שהתובעת העידה לגבי חלק מהם שאינם נכונים בשל רצונה לקבל 'גימלים'); שלישית – הוא נסמך על כך שהתובעת עברה מספר לא מבוטל של טיפולי פיזיותרפיה. בנוסף טען בא כוח התובעת כנגד עמדת המומחית שלפיה ייחסה משקל לכך שלא היו תלונות לאחר התאונה אך סירבה לנקוט יחס דומה להיעדר התלונות בין שנת 2005 למועד שבו אירעה התאונה. בא כוח הנתבעת טען מנגד כי המומחית קבעה כי ממילא מצבה של התובעת אינו מצדיק קביעת נכות ולכן הדיון שנערך בשאלת הקשר בין המצב הנוכחי לבין התאונה אינו רלוונטי. הוא גרס שאין לקבל את עדות התובעת בשל היעדר אמינות ואין לסטות מחוות הדעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבוע קביעה שונה מזו שקבעה המומחית בכל הנוגע לקיומה של נכות. המומחית ציינה אמנם כי אין מדובר בנפגעת שאינה סובלת מדבר אלא ממי שיש לה הגבלה באחת התנועות ואולם עמדתה שאין הדבר מקנה נכות אינה בלתי סבירה ואינה כזו שיש להתערב בה גם אם היו מומחים אחרים שהיו סוברים אחרת. מטעם זה, אין חשיבות רבה לשאלת המצב עובר לתאונה. למרות זאת, מצאתי, כפי שאפרט להלן, כי יש לייחס משקל בהערכת הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני גם לכך שקיימת מגבלה באחת התנועות גם אם זו לא מקנה נכות ואינה בהכרח מביאה לגריעה מכושר ההשתכרות.

בתצהיר העדות הראשית התובעת כותבת כי לאחר התאונה לא הייתה יכולה לזוז במשך חודש וסבלה מכאבים. היא החלה טיפולי פיזיותרפיה וקיבלה 12 טיפולים.

התובעת עבדה עד ליום 15.6.08 במשרד מהנדס כבישים והשתכרה סכום של 5,300 ₪ לחודש. באותו יום היא פוטרה אך לטענתה עקב הפגיעה בעבודה היא לא הייתה יכולה לעבוד או למצוא עבודה אחרת משך חודשיים ימים. היא קיבלה דמי אבטלה בסכום של 1,672 ₪ עבור חודש אוגוסט בלבד. בתצהיר המשלים היא הוסיפה כי היא המשיכה לעבוד בקיבוץ ועבדה בשלושה מקומות: המכולת, מחסן הבגדים והחשמלייה אך בשל הקושי היא מעדיפה עבודה משרדית. התובעת מתארת כאבי גב נמשכים וקושי בעבודתה בשל אותם כאבים.

בחקירתה הנגדית הוברר כי לא פוטרה אלא ביקשה לעזוב את עבודתה ולהשתלב בעבודה בקיבוץ שבו היא מתגוררת, תכננה להיות בחופשה למשך פרק זמן קצר ולהתחיל לעבוד החל מחודש יולי 2008. בפועל היא לא עבדה בין יום התאונה לבין 20.8.09 כאשר עבור חלק מהזמן שולמו לה דמי אבטלה.

התובעת ביקשה בסיכומיה כי ייפסק לה פיצוי עבור נזק לא ממוני, הפסד שכר בעבר, גריעה מכושר השתכרות, עזרה והוצאות. הנתבעת חלקה על זכאות התובעת לפיצוי במרבית רכיבי הנזק.

בהתחשב באמור לעיל אני פוסק לתובעת פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

נזק לא ממוני - אף שלא נותרה לתובעת נכות אך בהינתן כי קיימת הגבלה מסוימת בתנועה כפי שציינתי לעיל ובהתחשב בפגיעות הנוספות בתאונה ובתלונותיה אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 12,000 ₪ נכון להיום.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה - בהתחשב בקבלות שהוצגו ובצורך האפשרי להוצאות נסיעה לטיפולים שניתנו אני פוסק לתובעת סכום של 1,500 ₪.

עזרת הזולת – הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצוי משלא נזכר בתצהיר התובעת כי נזקקה לעזרת אחרים. עמדתה בעניין זה מקובלת עלי ואיני פוסק פיצוי עבור רכיב נזק זה.

הפסד שכר בעבר - בהתחשב בדמי האבטלה ששולמו ובכך שהתובעת ממילא לא הייתה אמורה לעבוד בחלק מהתקופה אני פוסק לה פיצוי בסכום של 1,000 ₪.

לאור האמור לעיל אני פוסק לתובעת סכום של 14,500 ₪. איני סבור כי יש מקום לפסיקת פיצוי עבור גריעה מכושר השתכרות נוכח היעדר נכות רפואית ומכל מקום ניתן לראות את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני ככולל פיצוי חלקי גם בשל אותה פגימה קלה באחת מתנועות עמוד השדרה המתני.

לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בגובה של 13% וכן את החזר האגרה. הצדדים נחלקו באשר לעלות חוות דעת המומחה בה נשאה הנתבעת וכן בעלות חקירתה של המומחית שבה נשאה התובעת. בהתחשב בכך שלא ניתן לומר שלא היה מקום למינוי המומחה וכן כי החקירה הייתה בעלת חשיבות חלקית להבהרת עמדת המומחית תשיב הנתבעת לתובעת מחצית מהסכום ששולם למומחית עבור החקירה – 1,250 ₪. לא מצאתי כי יש מקום להפחית מסכום הפיצוי את שכר טרחת המומחית עבור מתן חוות הדעת שכן מינוי מומחה בנסיבות אלה היה נדרש.

נוכח הסכום שנפסק מתייתר הדיון בשאלה האם יש להטיל על התובעת לשאת באגרת ניהול ההוכחות לאור הצהרת בא כוח הנתבעת.

התשלום בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.